<h1>רבינו ירוחם נכ"ג ח"ב</h1>
<h2>דף צ:</h2>
האשה שאמרה טמאה אני לך רוצה לומר שנבעלה ברצון אם היא אשת ישראל או באונס אם היא אשת כהן אינה נאמנת דחיישינן שמא נתנה עיניה באחר וכן אם עשתה תחבולה להראות שבאו עליה כגון שהיתה רגילה לתת מים לבעלה ליטול ידיו אחר תשמיש (ונתן) [ונתנה] לו יום א' ואמ' הוא שלא שמש מטתו ואמרה היא שמא אדם אחר היה מאלו שרגילין ליכנס בכאן ואמרו חכמים אינה נאמנת דחיישינן שמא נתנה עיניה באחר וכן כל כיוצ' בזה פשוט בנדרי' כל זמן שנוכל למצא טעם ולומר שלא זנתה מותרת כמו שמביא כמה מעשי' בנדרים. (בקדושין) כדאמרי' ההוא גברא דהוה מהרזק בביתא הוא ואתתא אתא מאריה פרטיה להוציא וערק ואמרו אתתא שריא אי איתא דעבד איסורא אירכוסי הוה מירכס. ועוד מביא שם ההוא נואף דעל לביתא דההיא אתתא אתא גברא סליק נואף ויתיב בבאלי בבא הוה מחתן תמן תחלי וטעמינהו חויא בעא מאריה דביתא למיכל מנהון אמר ליה נואף לא תיכול מנהון דטעמינן חויא ואמרו אתתא שריא דאי איתא דעבד איסור' הוה ניחא ליה דליכול ולימות ולא אמרינן דניחא ליה דלא לימות כי היכי דתהוי עליה אתתיה מים גנובים ימתקו וכן כל כיוצא בזה. פי' ואפילו אמרה טמאה אני או שתקה כדלקמן בדין הנטען מאשת איש ויש עדי טומאה.
